Vayedaber

Sotah

Daf 20b

משנה: כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ כָּךְ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּבָאוּ וּבָאוּ. כְּשֵׁם שֶׁהִיא אֲסוּרָה לַבַּעַל כָּךְ הִיא אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל שֶׁנֶּאֱמַר נִטְמְאָה נִטְמְאָה דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כָּךְ הָיָה דוֹרֵשׁ זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב. רִבִּי אוֹמֵר שְׁנֵי פְעָמִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה אִם נִטְמָאָה נִטְמָאָה אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל.

Traduction

Comme l’eau sert à éprouver la femme, elle éprouve aussi l’homme, puisque l’expression les eaux viendront (ibid.) est répétée deux fois. Comme la femme soupçonnée est désormais interdite au mari, elle l’est aussi pour son séducteur (après le décès du mari ou le divorce), parce que la Bible (ibid.) emploie deux fois l’expression elle est devenue impure (pour l’un et l’autre). Tel est l’avis de R. aqiba. R. Josua dit que Zakharia, fils du boucher, a adopté cette interprétation. Rabbi dit: on trouve deux fois dans le passage biblique l’expression devenue impure; la première se réfère au mari, la seconde au séducteur complice.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כך המים בודקין אותי. את הבעל:

שנאמר ובאו ובאו. בגמ' מפרש לה:

נטמאה נטמאה. קרא יתירא לדרשה:

רבי אומר שני פעמים כו'. רבי לא דריש אלא ריבויא דקרא בין ובאו ובאו בין נטמאה ונטמאה ולא דריש וי''ו יתירא:

הלכה: כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ כול'. אֲנָן תַּנִּינָן בָּאוּ בָּאוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וּבָאוּ וּבָאוּ. מָאן דָּמַר בָּאוּ בָּאוּ. רִבִּי עֲקִיבָה. וּמָאן דָּמַר וּבָאוּ וּבָאוּ. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אֲנָן תַּנִּינָן נִטְמְאָה נִטְמְאָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וְנִטְמָאָה וְנִטְמָאָה. מָאן דָּמַר נִטְמְאָה נִטְמְאָה. רִבִּי עֲקִיבָה. וּמָאן דָּמַר וְנִטְמְאָה וְנִטְמְאָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל.

Traduction

Dans notre Mishna on enseigne qu’une déduction est tirée du double emploi de l’expression ''les eaux viendront;'' selon un autre enseignement (une barayeta), on fonde la déduction sur l’emploi superflu de la conjonction ''et''. L’opinion émise dans la Mishna figure celle de R. aqiba (159)Cf. ci-dessus, (Yebamot 8, 1)Ê; ci-après, 7, 5 (et 8, 1).; l’autre est conforme à celle de R. Ismaël. De même, la Mishna tire une autre déduction de ce que la Bible emploi deux fois l’expression ''elle est devenue impure;'' un autre enseignement (une barayeta) fonde la déduction sur l’emploi superflu de la conjonction et. Là aussi, l’opinion émise dans la Mishna doit être celle de R. aqiba, et celle qui figure dans la barayeta émane de R. Ismaël.

Pnei Moshe non traduit

גמ' אנן תנינן.במתני' באו באו דמכפל המקרא דריש ולא מוי''ו יתירא:

אית תניי דתני. בברייתא ובאו ובאו ומוי''ו יתירא דריש ומפרש ואזיל דמ''ד מכפל דרשינן ר' עקיבא היא דמצינו בעלמא דפליגי ר' ישמעאל ור''ע בה דר' ישמעאל לא דריש בכ''מ כפל המקראות ס''ל דברה תורה כלשון בני אדם כדפליגי בזה בפ' הערל הלכה א' וכן לקמן פ''ו הל' ה' ור''ע דריש לשונות הכפולין ולא דריש וי''ו יתירא:

תני. אידך דהכי דרשינן דהמים בודקין אותו:

וִיקַנֵּא וְיַשְׁקֶינָּה. גְּזֵירַת הַכָּתוּב הִיא וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן. 20b וְלֹא יְקַנֶּא לָהּ. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה. וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. אֲפִילוּ מִקְצַת אִשְׁתּוֹ.

Traduction

puis (ibid. 14): s’il soupçonne sa femme, etc., on en conclut que même le tribunal pourra imposer à la femme la déchéance, avec perte de la Ketuba. - Mais pourquoi ne pas faire boire aussi à la femme l’eau d’épreuve? - C’est que le texte dit formellement (ibid. 15): le mari amènera sa femme auprès du prêtre, et apportera etc. (l’épreuve est un privilège du mari). Mais pourquoi l’expression de la jalousie n’est-elle pas réservée au mari seul? C’est qu’en raison de la particule déterminative eth dans l’expression il soupçonne sa femme, on conclut à une extension de la règle (157)Cf. ci-des, Ê1., s’appliquant à celle qui est la femme en partie (de même, la faculté du mari s’étend au tribunal pour exprimer la jalousie).

Pnei Moshe non traduit

וישקינה. ויהא הקינוי על פי ב''ד קינוי להשקותה:

גזירת הכתוב הוא. גבי השקאה והביא וגו' ובעלה לכשיבא נמי אין משקה דבעינן וקינא והביא כדפירשתי במתני' וכן אמרי' בבבלי:

ולא יקנא לה. הב''ד ומאי חזית דמרבית לקינוי:

התורה אמרה וקינא כו'. כלומר כמו דמצינו להלן בריש פירקין דמרבינן ארוסה לקינוי מאת אשתו אפילו מקצת אשתו ומדחזינן דרבתה התורה אצל הקינוי מרבינן נמי הכא לקינוי ב''ד:

תַּנֵּי בוא ובה. וְכָתוּב כֵּן. כַּיי דָמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. גּוֹרְעִין לִדְרוֹשׁ מִתְּחִילָּתָהּ לְסוֹפָהּ. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. וַאֲפִילוּ בְאֶמְצַע הַתֵּיבָה. וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן. וְיָצַקְתָּ שֶׁמֶן מִנְחָה. לְרַבּוֹת אֶת כָּל הַמְנָחוֹת לִיצִיקָה.

Traduction

Enfin, selon un autre enseignement l’eau d’épreuve agit aussi bien sur lui (le complice) que sur elle. -Mais le texte biblique le dit-il? -Il le comprend implicitement, selon ce qu’a dit R. Amé (160)(Horayot 1). au nom de R. Yohanan: on retranche au commencement du mot la lettre initiale (et), pour l’appliquer à la fin (et lire ensuite ce mot ainsi: en lui et en elle). R. Hanina dit au nom de R. Jérémie: il arrive parfois de placer la lettre initiale au milieu du mot, pour les besoins de l’interprétation, comme ce verset (Lv 2, 6): tu verseras sur elle (l’offrande) de l’huile etc., indique par extension que, sur toutes les offrandes de farine, il faut verser de l’huile.

Pnei Moshe non traduit

בוא ובה. כדמפרש לקמיה דגורעין היי''ו קמא של ובאו מתחילתו לסופו וכמאן דכתיב בו ובה דמיא:

וכתיב כן. בפסוק בתמיה:

ומשני כהאי דאמר כו'. דגורעין התיבה לדרוש מתחילתה לסופה:

ואפי' באמצע התיב'. גורעין לדרוש כמו דמצינו דגורעין באמצע המקרא לדרשא כדמפרש ואזיל:

ויצקת עליה שמן. מנחה היא במנחת מחבת כתיב ודריש לה בת''כ ויצקת שמן מנחה לרבות כל המנחות ליציקה לפי שכל המנחות הנעשות בכלי טעונין שלשה מתן שמן כדתנן בפ' ז' דמנחות שבתחילה היה נותן שמן בכלי קודם נתינת הסולת ואח''כ נותן עליו את הסולת וחוזר ונותן שמן ובולל חוזר ונותן שמן לקיים מצות יציתה ומסיים שם וכן במנחות דף ע''ה יכול שאני מרבה אף מנחת מאפה ת''ל עליה כו' אלמא דגורעין מאמצע המקרא לסופו לדרשא:

הַמְאָֽרְרִים. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. מִינְייָן הַמְאָֽרְרִים. כְּנֶגֶד מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. וּכְנֶגֶד מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ.

Traduction

D’autre part, de l’expression de la malédiction (Nb 5, 18) et passim, R. Tanhouma conclut que la supputation des lettres du mot hamarerim (5, 40, 1, 200, 200, 10, 40 = 496) figure l’équivalent des 248 membres de l’homme et d’un égal nombre de membres de la femme.

Pnei Moshe non traduit

מניין המאררים כו'. ומכאן נמי יש רמז דהמים בודקין אותו:

בִּיאַת פְּסוּלִין מְנַיִין שֶׁהִיא פּוֹסֶלֶת. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּאֵשֶׁת אִישׁ חֲמוּרָה הִיא. אִם בְּאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל כְּבַר כָּתוּב וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן אֵת שֶׁזַרְעוֹ פָסוּל בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. וְאֵת שֶׁאֵין זַרְעוֹ פָּסוּל אֵין בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. וְאֵילּוּ הֵן. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד גֵּר עֲמוֹנִי וּמוֹאָבִי אֲדוֹמִי מִצְרִי עֶבֶד מַמְזֵר חָלָל נָתִין כּוּתִי וְגוֹי שֶׁבָּאוּ עַל בַּת כֹּהֵן עַל בַּת לֵוִי עַל בַּת יִשְׂרָאֵל פּוֹסֶלֶת מִן הַכְּהוּנָּה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. וְכָל שֶׁאֵין זַרְעוֹ פָּסוּל אֵין בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. כַּל שֶׁאַתְּ מוּתָּר בְּבִתּוֹ אַתְּ מוּתָּר בְּאַלְמָנָתוֹ. וְכָל שֶׁאֵין אַתְּ מוּתָּר בְּבִתּוֹ אֵין אַתְּ מוּתָּר בְּאַלְמָנָתוֹ.

Traduction

D’où sait-on que la cohabitation avec des gens impropres rend désormais une femme impropre à épouser un cohen? Or, de quel cas s’agit-il de décrire l’interdit? On ne saurait comparer une telle union à l’adultère, car elle est le cas le plus grave, ni à celle d’une veuve avec un grand prêtre, puisqu’il est déjà dit (ibid.): le mari amènera sa femme au prêtre (et une veuve unie à un grand prêtre n’est pas considérée comme sa femme)? Il faut prendre le côté commun à tous (un terme moyen), et dire ceci: lorsque l’enfant issu d’une telle union sera impropre à la prêtrise, la cohabitation rendra la mère impropre; au cas contraire, elle n’est pas déclarée impropre. – (158)Lé numération des cas compris dans cette catégorie, qui suit, se retrouve ci-dessus, (Yebamot 7, 5)..

Pnei Moshe non traduit

ביאת פסולין מנין שהיא פוסלת. מן הכהונה:

מה אנן קיימין. כלו' מהיכא ילפת לה שאר פסולין:

אם כאשת איש. ומינה ילפת לה:

חמורה היא. לא מצינן למילף מיניה לשאר פוסלין דחמורה היא דבכרת:

אם כאלמנה לכ''ג. אם מינה ילפת לשאר פסולין:

כבר כתיב והביא וגו'. כלומר דשאני אלמנה לכ''ג דלאו אשתו כלל מיקרי כדאשכחן דממעטינן לענין השקאה מוהביא האיש את אשתו דאינה ראויה לקיימה:

הצד השוה שבהן. כלו' דילפינן ממה דמצינו הצד השוה שבהן דהרי זרען פסול דמא''א ממזר הוא ומאלמנה לכ''ג חלל כדכתיב ולא יחלל זרעו אף כל שזרעי פסול ביאתו פוסלת מן הכהונה:

ואילו הן כו'. מפורש ביבמות שם:

כל שזרעו פסול. לאפוקי מצרי ואדומי שני:

כל שאת מותר בבתו כו'. ולאפוקי גר עמוני ומואבי דמותר בבתו אין ביאתו פוסלת מן הכהונה ולר' יוסי פוסל דמקצת זרעו פסול הוא וכמפורש שם:

סליק פירקא בס''ד

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source