בִּיאַת פְּסוּלִין מְנַיִין שֶׁהִיא פּוֹסֶלֶת. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּאֵשֶׁת אִישׁ חֲמוּרָה הִיא. אִם בְּאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל כְּבַר כָּתוּב וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן. הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן אֵת שֶׁזַרְעוֹ פָסוּל בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. וְאֵת שֶׁאֵין זַרְעוֹ פָּסוּל אֵין בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. וְאֵילּוּ הֵן. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד גֵּר עֲמוֹנִי וּמוֹאָבִי אֲדוֹמִי מִצְרִי עֶבֶד מַמְזֵר חָלָל נָתִין כּוּתִי וְגוֹי שֶׁבָּאוּ עַל בַּת כֹּהֵן עַל בַּת לֵוִי עַל בַּת יִשְׂרָאֵל פּוֹסֶלֶת מִן הַכְּהוּנָּה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. וְכָל שֶׁאֵין זַרְעוֹ פָּסוּל אֵין בִּיאָתוֹ פוֹסֵלֶת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. כַּל שֶׁאַתְּ מוּתָּר בְּבִתּוֹ אַתְּ מוּתָּר בְּאַלְמָנָתוֹ. וְכָל שֶׁאֵין אַתְּ מוּתָּר בְּבִתּוֹ אֵין אַתְּ מוּתָּר בְּאַלְמָנָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כל שזרעו פסול. לאפוקי מצרי ואדומי שני:
כל שאת מותר בבתו כו'. ולאפוקי גר עמוני ומואבי דמותר בבתו אין ביאתו פוסלת מן הכהונה ולר' יוסי פוסל דמקצת זרעו פסול הוא וכמפורש שם:
סליק פירקא בס''ד
ואילו הן כו'. מפורש ביבמות שם:
מניין המאררים כו'. ומכאן נמי יש רמז דהמים בודקין אותו:
ביאת פסולין מנין שהיא פוסלת. מן הכהונה:
מה אנן קיימין. כלו' מהיכא ילפת לה שאר פסולין:
אם כאשת איש. ומינה ילפת לה:
חמורה היא. לא מצינן למילף מיניה לשאר פוסלין דחמורה היא דבכרת:
אם כאלמנה לכ''ג. אם מינה ילפת לשאר פסולין:
כבר כתיב והביא וגו'. כלומר דשאני אלמנה לכ''ג דלאו אשתו כלל מיקרי כדאשכחן דממעטינן לענין השקאה מוהביא האיש את אשתו דאינה ראויה לקיימה:
הצד השוה שבהן. כלו' דילפינן ממה דמצינו הצד השוה שבהן דהרי זרען פסול דמא''א ממזר הוא ומאלמנה לכ''ג חלל כדכתיב ולא יחלל זרעו אף כל שזרעי פסול ביאתו פוסלת מן הכהונה:
משנה: כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ כָּךְ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּבָאוּ וּבָאוּ. כְּשֵׁם שֶׁהִיא אֲסוּרָה לַבַּעַל כָּךְ הִיא אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל שֶׁנֶּאֱמַר נִטְמְאָה נִטְמְאָה דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כָּךְ הָיָה דוֹרֵשׁ זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב. רִבִּי אוֹמֵר שְׁנֵי פְעָמִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה אִם נִטְמָאָה נִטְמָאָה אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' כך המים בודקין אותי. את הבעל:
שנאמר ובאו ובאו. בגמ' מפרש לה:
נטמאה נטמאה. קרא יתירא לדרשה:
רבי אומר שני פעמים כו'. רבי לא דריש אלא ריבויא דקרא בין ובאו ובאו בין נטמאה ונטמאה ולא דריש וי''ו יתירא:
הלכה: כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ כול'. אֲנָן תַּנִּינָן בָּאוּ בָּאוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וּבָאוּ וּבָאוּ. מָאן דָּמַר בָּאוּ בָּאוּ. רִבִּי עֲקִיבָה. וּמָאן דָּמַר וּבָאוּ וּבָאוּ. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אֲנָן תַּנִּינָן נִטְמְאָה נִטְמְאָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי וְנִטְמָאָה וְנִטְמָאָה. מָאן דָּמַר נִטְמְאָה נִטְמְאָה. רִבִּי עֲקִיבָה. וּמָאן דָּמַר וְנִטְמְאָה וְנִטְמְאָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל.
Pnei Moshe (non traduit)
אית תניי דתני. בברייתא ובאו ובאו ומוי''ו יתירא דריש ומפרש ואזיל דמ''ד מכפל דרשינן ר' עקיבא היא דמצינו בעלמא דפליגי ר' ישמעאל ור''ע בה דר' ישמעאל לא דריש בכ''מ כפל המקראות ס''ל דברה תורה כלשון בני אדם כדפליגי בזה בפ' הערל הלכה א' וכן לקמן פ''ו הל' ה' ור''ע דריש לשונות הכפולין ולא דריש וי''ו יתירא:
גמ' אנן תנינן.במתני' באו באו דמכפל המקרא דריש ולא מוי''ו יתירא:
תני. אידך דהכי דרשינן דהמים בודקין אותו:
תַּנֵּי בוא ובה. וְכָתוּב כֵּן. כַּיי דָמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. גּוֹרְעִין לִדְרוֹשׁ מִתְּחִילָּתָהּ לְסוֹפָהּ. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. וַאֲפִילוּ בְאֶמְצַע הַתֵּיבָה. וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן. וְיָצַקְתָּ שֶׁמֶן מִנְחָה. לְרַבּוֹת אֶת כָּל הַמְנָחוֹת לִיצִיקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
בוא ובה. כדמפרש לקמיה דגורעין היי''ו קמא של ובאו מתחילתו לסופו וכמאן דכתיב בו ובה דמיא:
וכתיב כן. בפסוק בתמיה:
ומשני כהאי דאמר כו'. דגורעין התיבה לדרוש מתחילתה לסופה:
ואפי' באמצע התיב'. גורעין לדרוש כמו דמצינו דגורעין באמצע המקרא לדרשא כדמפרש ואזיל:
ויצקת עליה שמן. מנחה היא במנחת מחבת כתיב ודריש לה בת''כ ויצקת שמן מנחה לרבות כל המנחות ליציקה לפי שכל המנחות הנעשות בכלי טעונין שלשה מתן שמן כדתנן בפ' ז' דמנחות שבתחילה היה נותן שמן בכלי קודם נתינת הסולת ואח''כ נותן עליו את הסולת וחוזר ונותן שמן ובולל חוזר ונותן שמן לקיים מצות יציתה ומסיים שם וכן במנחות דף ע''ה יכול שאני מרבה אף מנחת מאפה ת''ל עליה כו' אלמא דגורעין מאמצע המקרא לסופו לדרשא:
התורה אמרה וקינא כו'. כלומר כמו דמצינו להלן בריש פירקין דמרבינן ארוסה לקינוי מאת אשתו אפילו מקצת אשתו ומדחזינן דרבתה התורה אצל הקינוי מרבינן נמי הכא לקינוי ב''ד:
וישקינה. ויהא הקינוי על פי ב''ד קינוי להשקותה:
גזירת הכתוב הוא. גבי השקאה והביא וגו' ובעלה לכשיבא נמי אין משקה דבעינן וקינא והביא כדפירשתי במתני' וכן אמרי' בבבלי:
ולא יקנא לה. הב''ד ומאי חזית דמרבית לקינוי:
הַמְאָֽרְרִים. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. מִינְייָן הַמְאָֽרְרִים. כְּנֶגֶד מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. וּכְנֶגֶד מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כל שזרעו פסול. לאפוקי מצרי ואדומי שני:
כל שאת מותר בבתו כו'. ולאפוקי גר עמוני ומואבי דמותר בבתו אין ביאתו פוסלת מן הכהונה ולר' יוסי פוסל דמקצת זרעו פסול הוא וכמפורש שם:
סליק פירקא בס''ד
ואילו הן כו'. מפורש ביבמות שם:
מניין המאררים כו'. ומכאן נמי יש רמז דהמים בודקין אותו:
ביאת פסולין מנין שהיא פוסלת. מן הכהונה:
מה אנן קיימין. כלו' מהיכא ילפת לה שאר פסולין:
אם כאשת איש. ומינה ילפת לה:
חמורה היא. לא מצינן למילף מיניה לשאר פוסלין דחמורה היא דבכרת:
אם כאלמנה לכ''ג. אם מינה ילפת לשאר פסולין:
כבר כתיב והביא וגו'. כלומר דשאני אלמנה לכ''ג דלאו אשתו כלל מיקרי כדאשכחן דממעטינן לענין השקאה מוהביא האיש את אשתו דאינה ראויה לקיימה:
הצד השוה שבהן. כלו' דילפינן ממה דמצינו הצד השוה שבהן דהרי זרען פסול דמא''א ממזר הוא ומאלמנה לכ''ג חלל כדכתיב ולא יחלל זרעו אף כל שזרעי פסול ביאתו פוסלת מן הכהונה:
וִיקַנֵּא וְיַשְׁקֶינָּה. גְּזֵירַת הַכָּתוּב הִיא וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן. 20b וְלֹא יְקַנֶּא לָהּ. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה. וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. אֲפִילוּ מִקְצַת אִשְׁתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
בוא ובה. כדמפרש לקמיה דגורעין היי''ו קמא של ובאו מתחילתו לסופו וכמאן דכתיב בו ובה דמיא:
וכתיב כן. בפסוק בתמיה:
ומשני כהאי דאמר כו'. דגורעין התיבה לדרוש מתחילתה לסופה:
ואפי' באמצע התיב'. גורעין לדרוש כמו דמצינו דגורעין באמצע המקרא לדרשא כדמפרש ואזיל:
ויצקת עליה שמן. מנחה היא במנחת מחבת כתיב ודריש לה בת''כ ויצקת שמן מנחה לרבות כל המנחות ליציקה לפי שכל המנחות הנעשות בכלי טעונין שלשה מתן שמן כדתנן בפ' ז' דמנחות שבתחילה היה נותן שמן בכלי קודם נתינת הסולת ואח''כ נותן עליו את הסולת וחוזר ונותן שמן ובולל חוזר ונותן שמן לקיים מצות יציתה ומסיים שם וכן במנחות דף ע''ה יכול שאני מרבה אף מנחת מאפה ת''ל עליה כו' אלמא דגורעין מאמצע המקרא לסופו לדרשא:
התורה אמרה וקינא כו'. כלומר כמו דמצינו להלן בריש פירקין דמרבינן ארוסה לקינוי מאת אשתו אפילו מקצת אשתו ומדחזינן דרבתה התורה אצל הקינוי מרבינן נמי הכא לקינוי ב''ד:
וישקינה. ויהא הקינוי על פי ב''ד קינוי להשקותה:
גזירת הכתוב הוא. גבי השקאה והביא וגו' ובעלה לכשיבא נמי אין משקה דבעינן וקינא והביא כדפירשתי במתני' וכן אמרי' בבבלי:
ולא יקנא לה. הב''ד ומאי חזית דמרבית לקינוי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source